הזדהות משרד החינוך 
דוע ומוכר הסיפור על סוסיו של הבעש"ט. כאשר יצאו פעם אחת בשליחות נושאים את רבם למשימותיו הקדושות, שוחחו בניהם על כך שאינם סתם סוסים, אלא הם בדרגת בני אדם ולראיה שאין נותנים בפניהם מזון בכל אכסניה שהם עוצרים. המשיכו לאכסניה הבאה, הבעש"ט ירד לעשות את שליחותו ושוב לא נותן אוכל לסוסים. הם אמרו לעצמם: "ודאי אנו בדרגת חיות הקודש". המשיך הרב, והסוסים דהרו כחץ מקשת והביאו את הרב במהירות למחוז חפצו. הרב פנה למעשיו והסוסים שוב נותרו בלא מזון. "ודאי אנו הפכנו למלאכים, שכן לא אכלנו מהבוקר ועדיין אנו משרתים את הרב על הצד הטוב ביותר". אך כאשר הגיע הערב והבעש"ט חזר לעירו, למזיבוז, קבלו הסוסים לאכול. הם שכחו שאמרו שהם מלאכים, שכחו שחשבו שהם חיות הקודש או אפילו בדרגת בני אדם. תקעו ראשם באבוס ואכלו כמו בהמות.
המבחן הגדול של יהודי הוא לא רק בתפילת נעילה, אלא גם בערבית של יום הצום. (וברכת לבנה – זה כבר שאלת בונוס)
גם אנו ב"ה התחלנו את השנה בדהרה, הרבה פעילות חסד ואווירת קודש בתקווה ובתפילה שנדע להרים את הראש מעלה מעלה כל השנה ולא נתקע את הראש באבוס.
