בעזהי"ת, אנו יוצאים לחופשת הפסח היום. השאלה המתבקשת: האם אכן ראוי לצאת לחופשה לקראת ובמהלך חג הפסח. לכאורה התשובה היא: ודאי! הלא חג הפסח הוא חג החירות, ועיקרו של חג הוא היציאה מעבדות לחירות. אולם, ברצוני לתמוה מהי אותה חירות אותה אנו מבקשים? האם אכן החופשה מייצגת אותה?

כולנו יודעים כי את המצה אוכלים על שום שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ עד שנגלה עליהם מלך מלכי המלכים – דהיינו, המצה היא תוצאה של טעות היסטורית.  לעומת זאת, עיון בפסוקים מגלה כי הקב"ה ציוה על אכילת מצה ואיסור חמץ ומחמצת כבר בעשור לחודש, עוד קודם היציאה ממצרים?

נראה, על כן, לומר כי למצה שתי פנים:

       1. המצה היא לחם עוני – המזון עליו התקיימו אבותינו כל שנות השעבוד,

מכיוון שהיא מהירה להכנה ומלאה בקלוריות. סביר להניח שעם ישראל
מאס  במצה ורק דמיין כיצד ייטיב את לבו בסעודה דשנה של לחם עם צאתו

           ממצרים.

2. לקב"ה היו תכניות אחרות, ובחיפזון היציאה, נאלץ עמ"י להמשיך לאכול מצה. כך סימן לו הקב"ה כי הוא ממשיך להיות עם של עבדים, אלא

    שבמקום להיות עבדים לפרעה, שזה שיא השעבוד, הפכנו לעבדי ה', שזה שיא  החירות, בבחינת: "אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה" .

אשר על כן, צריך להדגיש, כי עם פרוס האביב, אין החופשה מקום לבטלה וקלות ראש, כי אם מרחב להתחדשות ולהתרעננות בעבודת ה', וכמו שכתב בקולמוסו הפלאי המשורר הספרדי ר' יהודה הלוי:

"עבדי הזמן עבדי עבדים הם,

עבד ה' הוא לבד חופשי,

על כן בבקש כל אנוש חלקו,

חלקי ה' אמרה נפשי" 

פסח כשר ושמח