הזדהות משרד החינוך 
"…כי תבנה בית חדש" – התורה בפרשת כי תצא מצווה אותנו על בניית מעקה, בבניינו של בית חדש. המעקה מהווה גדר וסייג אשר מונע מאנשים העולים מעלה לצאת אל מחוץ ל"תחום" ליפול ולהתרסק. כך גם בבנין רוחני, על האדם השואף לעלות מעלה מעלה, להיזהר בנפשו, לתת סייגים ומרווח בטחון כדי להבטיח שלא יפול. חס ושלום, ודווקא הנסיון להתעלות בעבודת ה' יגרום, לתוצאה הפוכה.
אולם, האם זה אומר שאין לקחת סיכונים בחינוך? האם לא ניתן לתלמידינו לפרוש כנפיים ולהתנסות בעצמם, לפול ולקום?! הרי אנו יודעים כי ההתנסות היא הדרך היחידה ללמוד לימוד משמעותי ואמיתי.
מעניין שרש"י דורש סמיכות פרשיות ואומר כי מצוות מעקה סמוכה למצוות שילוח הקן לא בכדי, אלא שזו שכרה של זו, וכך הוא כותב: "אם קיימת מצוות שילוח הקן סופך לבנות בית חדש ותקיים מצוות מעקה. ובדרך זו ניתן לדרוש כי לפעמים יש צורך לשלוח את הגוזל מן הקן, שיעוף בעצמו, שיתור דרכו ואע"פ שמן הסתם יפול ויסתכן, זו הדרך היחידה שאדם יוכל לבנות בית רוחני חדש, קומה ונדבך נוסף באישיותו.
ישנו שיר יידיש ידוע "על הדרך עץ עומד" בו מתוארת צפור צעירה אשר אמה דואגת לה כל כך ועוטפת אותה בסודר, בערדליים ועוד.. עד ש "לא נתנה אהבתך לי לפרוש כנפיים" והיא לא יכלה לנדוד עם חברותיה ונשארה לבד עם אמה על העץ הבודד.
עלינו לדעת לשחרר, לשלח מן הקן ולברך את גוזלינו "עוף גוזל חתוך את השמים, עוף לאן שבא לך" ובכל זאת להזהיר "רק אל תשכח יש נשר בשמים גור לך" ואז בברכת ה' ייבנו בנינו בית חדש – אך בצדו מעקה ויזכו ל"הארכת ימים".
השבוע החלה שנה"ל תשע"ה בברכת ה'. אנו מאמינים ומתפללים כי כל הבאים בשער הישיבה ישיגו תורה, מדע ויתקדמו בעבודת המידות וביראת שמים.
שנה טובה לכולנו!
