הזדהות משרד החינוך 
ישנם הבדלים רבים בין "פסח מצרים"- אותה סעודת ברית אשר נעשתה בין עם ישראל לבין הקב"ה בליל השימורים המופלא, בליל מכת בכורות במצרים, לבין קורבן "פסח דורות" אשר אותו עם ישראל קיים במועדו בכל שנה ושנה עד החורבן.
אני מבקש להדגיש דבר אחד בצורת האכילה. בעוד שבפסח מצרים נצטווינו לאוכלו כאשר מותננו חגורים, נעלינו ברגלינו ומקלנו בידינו (דמות היהודי הנודד כבר צפה לנגד ענינו- וביידיש "נעם דה פעקעל מיט א שטעקן" בפסח דורות אנו מצווים לאוכלו מסובין כבני מלכים. בפסח מצרים- מוכנים לתזוזה מידית, בפסח דורות- משתקעים על מנת להישאר.
אני סבור כי יש כאן מסר חינוכי ממדרגה ראשונה.
עם ישראל יוצא לחירות. הוא צריך להגדיר לעצמו מה הוא עושה עם החירות הזו. לאן הוא לוקח ומקדם את עצמו. באם ישאף כדרך העבדים ישר למנוחה, להנאה, לממש חוחים לעשות "אקזיט" – הוא ירוויח מעט מאוד לדורות מוגבלים. דוקא הנכונות של הדורות הראשונים לעמול, להשקיע, לצאת לדרך מאפשרת הרווחה והצלחה לדורות.
תלמידים יקרים,
כך גם בחייכם האישיים, באם אתם שואפים להגיע להרווחה, להיות מסובין סביב שולחן סדר "כבני מלכים" עם המשפחה. בשנים הראשונות עליכם לשבת חגורים – להיות רתומים ללמידה, הן בתורה והן במדע. לעמול קשה, לצעוד דרך ארוכה בכדי להצליח.
באם תעשו זאת – יהיה ה' בסעדכם. ליל סדר אחד תיזכרו בנו, בצוות יבע"ר באהבה, ותרימו כוס לחיים גם לכבודנו.
